בישראל של ימינו, ואף ברוב המדינות בעולם, גירושין מחייבים את בני הזוג להכין הסכם גירושין ולקבל עליו אישור כדי להתגרש באופן רשמי. את ההסכם צריכים בני הזוג להגיש לאחת מהערכאות המשפטיות (בישראל אלו הם בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני) ורק אם אלו מאשרים את ההסכם
כדי לקבל אישור על הסכם גירושין יש להסדיר כל עניין בתוכו לפי דיני משפחה וכך שכל אחד מההסדרים יהיו לטובת כל הנוגעים בדבר. למעשה, הגופים המשפטיים בוחנים את ההסכם לפי מידת ההתאמה שלו לחוקים. יחד עם זאת, ולא פחות חשוב, הם גם בוחנים את ההשפעה של ההסדרים השונים על כל מי שמעורב בתמונה- כל אחד מבני הזוג והילדים שלהם.
גירושין מעידים על יחסים קלוקלים בין בני הזוג, מה שמרמז על קושי להגיע להסכמים ופשרות בנושאים שונים. לא פלא, אם כן, שכל כך הרבה זוגות מתעכבים בהכנת הסכם גירושין וכך מעכבים את סיום ההליך. לכן, הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לקחת עורכי דין לגירושין, איתם אפשר יהיה להגיע להסכמים מהר יותר ובעזרתם ההסכם יהיה מוכן לפי חוק ויקבל אישור.
בוא נראה מה דיני משפחה אומרים לגבי חלק מהנושאים שכל הסכם גירושין צריך לכלול.
חלוקת רכוש- דיני משפחה מתייחסים אל הרכוש של כל אחד מבני הזוג כאל רכוש של שני בני הזוג יחד, ולכן הרכוש יתחלק ביניהם במידה שווה, אלא אם כן הם הכינו הסכם ממון שמציין אחרת.
משמורת- גירושין מחייב את ההורים להחליט מי מהם מקבל את הילדים לחזקתו. דיני משפחה מאפשרים משמורת משותפת, אך יש עדיפות למשמורת מלאה לאחד ההורים. בנוסף, המשמורת מוענקת אוטומטית לאימא, אלא אם כן היא לא כשירה.
הסדרי ראיה- הורה לא משמורן זכאי למפגשים קבועים עם הילדים שלו. הסכם גירושין שבו נפגעות הזכויות של ההורה הלא משמורן אינו מקבל אישור.
מזונות ילדים- גירושין לא מבטלים את האחריות של ההורה הלא משמורן מכלכלת הילדים וחובתו היא לשלם בכל חודש סכום מסוים להורה המשמורן, כדי שזה יוכל למלא את הצרכים של הילדים. יש סכום מחייה מינימלי שאותו צריך לשלם וכל סכום שמתחתיו לא מתקבל ומביא לאי אישור ההסכם.
